פסק-דין בתיק ת"ק 5500-11-11 - פסקדין

עסקינן בתאונת דרכים בה נפגעו שני כלי הרכב, הן זה של התובע והן זה של הנתבעים.

אין חולק בין הצדדים, שתאונה זו ארעה בצומת כאשר לפני יציאתה של הנתבעת היה מוצב תמרור עצור, ועדיין המחלוקת היא, האם גם לפני כיוון נסיעתו של התובע היה מוצב תמרור עצור.

מעדויות הצדדים עולה, כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על כיווני הנסיעה, שכן אין חולק על כך, שהנתבעת הגיעה מכיוון הנסיעה שמסומן בחץ מספר 2 בתרשים ת/2, ואילו התובע נסע ישר לכיוון החץ המסומן במספר 1.

אין גם חולק בין הצדדים, כי התאונה עצמה ארעה בתוך הצומת.

לאחר ששמעתי את הצדדים ולאור הגרסאות השונות שהעלו הצדדים בפני בקשר לאופן קרות התאונה, כאשר כל אחד מהם טוען שזה פגע בזה ולכן מעדויות אלה עולה, שלמעשה הנסיבות והעובדות מצביעות על כך, שלאור אופן קרות התאונה, מיקום הפגיעות ברכב התובע, מצביעות על כך שלמעשה שני הצדדים תרמו תרומה מסוימת לגרם התאונה.

הנתבעת אשר יצאה מרחוב שלפני תמרור עצור, פנתה שמאלה, מבלי לבדוק האם הפנייה אפשרית, ומבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך, ואין ספק שאילו היתה הנתבעת בודקת מצד ימין, היתה מבחינה ברכב התובע אשר הגיע, ומשלא הבחינה ברכב התובע, יצאה היא מכיוון נסיעתה, ותוך כדי יציאה זו, הגיע רכב התובע וארעה ההתנגשות.

אני לא מקבל את עדותה של הנתבעת שהתובע הוא זה שפגע ברכבה, שכן לאור מיקום הפגיעה ברכב התובע שהיא ממש באמצעיתו של הרכב, אפשר לומר שהוא אשר פגע ברכב הנתבעת, והפגיעה מעידה על כך, שהיתה זו הנתבעת אשר פגעה ברכב התובע.

רכב התובע אשר נסע במהירות שאיננה סבירה בנסיבות המקרה, המשיך כך את נסיעתו גם לאחר הפגיעה, עד אשר פגע בעמוד, ובאופן כזה נוצרו ברכב התובע שני מוקדי פגיעה, אחד במוקד קדמי ואחד במוקד שמאלי, כאשר עולה באופן ברור, שהמוקד השמאלי הוא פגיעה שפגע רכב הנתבעת ברכב התובע, לאור המעיכות הרבות הנראות על פני רכב התובע בתמונות שצורפו לחוות הדעת שהגיש התובע.

אמנם קבעתי את אחריותה של הנתבעת לכך שהיא יצאה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת מכיוון שיש בו תמרור עצור, הרי שאין להתעלם מכך, שהיות והתובע מעיד שהוא נסע ישר, אין ספק שגם התובע היה חייב להבחין ברכב הנתבעת, גם אם רכב זה יצא בלא זהירות, שכן עובדה היא שרכב הנתבעת כבר הגיע עד אמצע הצומת, בעת שהיתה ההתנגשות עצמה בין שני הרכבים.

לאור העובדות, ומאחר ורכבו של התובע הגיע מימין, שממילא יש לו זכות קדימה לפני נסיעתה של הנתבעת אשר נסעה משמאלו ופנתה שמאלה, הרי שבשל כך, אחריותה של הנתבעת היא גבוהה יותר מאחריותו של התובע, ובנסיבות אלה, החלטתי לחלק את האחריות ביניהם באופן כזה שהנתבעת תישא באחריות של 60% ואילו התובע ישא באחריות של 40%.

בהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע.

התובע הוכיח את נזקיו בסך של 11,814 ש"ח, שהוא נזק ממשי ושכר טרחת שמאי, ולכן לאור חלוקת האחריות הנ"ל, על הנתבעים - כולם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד - לשלם לתובע סך 7,088 ש"ח (60% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 3.11.11 ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה של התובע נדחית מחוסר הוכחה, יען כי הסכום שנתבע בנוסף לנזקים הממשיים הוא סכום כללי, בלתי מוסבר ובלתי מוכח.

כמו כן, ובהתחשב בעובדה שהתובע לא התייצב בישיבה הקודמת וגרם לבזבוז זמנם של הנתבעים שהופיעו בישיבה הקודמת, והצורך בניהול דיון בשתי ישיבות, ובהתחשב ברשלנות התורמת של התובעת, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300 ש"ח בלבד בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכל אחד מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ח תמוז תשע"ב, 08/07/2012 במעמד הנוכחים.